פסק-דין בתיק עת"מ 1792/06

1.         העובדות, המחלוקות וטענות הצדדים

בפני עתירה מנהלית בה מבוקש להורות למשיבים לחדש את אשרת השהייה של העותרת ולהורות על שחרורה בכדי שתוכל להסדיר את מעמדה בישראל.

העותרת הגיעה לישראל ב-2/1/05 עם אשרת עבודה בתחום הסיעוד (אשרת ב/1) למעסיק זאוואי בלנש.

לטענת העותרת היא עבדה מאז אך ורק בתחום הסיעוד. לטענת העותרת, היא נתפסה בעבר ע"י משטרת ההגירה, שוחררה להסדרת מעמדה ולאחר מכן עבדה רק בתחום הסיעוד אצל מעסיקים שהבטיחו לה להסדיר את מעמדה וכי אין לה מה לדאוג בענין אשרת העבודה, ברם הענין לא הוסדר והיא נעצרה שוב, כשמבוקש לשחררה בכדי שתוכל למצוא מעסיק חוקי חדש ולהסדיר את מעמדה בישראל.

לטענת המשיבים, ביום 1/6/05 נרשם במיחשוב במשרד הפנים שהעותרת שוחררה ממעסיקה, כשהיא לא פנתה למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדה בישראל כחוק.

לטענת המשיבים, העותרת נעצרה לראשונה ביום 5/9/05 כשוהה שלא כדין בישראל והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת, כשבדיון בפני הממונה על ביקורת הגבולות ציינה העותרת שהיא עסקה בעבודות מזדמנות שונות ללא מעסיק קבוע. העותרת שוחררה ממשמורת ביום 20/9/05 בערבות של 2,000 ש"ח לצורך הסדרת מעמדה עד 5/11/05 אצל מעסיקה בשם מלכה ניסן ומשלא הסדירה את מעמדה חולטה הערבות ביום 14/11/05.

לטענת המשיבים, העותרת נעצרה בשנית, לאחר שניסתה להימלט משוטרי ההגירה שהבחינה בהם, ביום 8/6/06 והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת, כשהיא לא הסדירה את מעמדה לאחר שניתנה לה הזדמנות לעשות כן ולכן החלטת המשיבים ושיקול דעתם הינה החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

לטענת המשיבים, העותרת לא עונה על התנאים שנקבעו בנוהל לניוד עובד בתחום הסיעוד ואינה עומדת בתנאי נוהל שמיים סגורים ולאור התנהגותה ואי הסדרת מעמדה בארץ, למרות שניתנה לה הזדמנות לכך, יש לדחות את העתירה.

2.         דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעתירה, בתגובה לעתירה ובמסמכים שצורפו, החלטתי לדחות את העתירה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א.         אין מחלוקת למעשה, שנוהל שמיים סגורים לא חל על העותרת לאחר שעפ"י סעיף 20 ה' לנוהל, לא יוצעו הצעות במסגרת הנוהל לעובדים זרים בתחום הסיעוד שחלפו 60 יום ממועד עזיבת המעסיק בנסיבות שאינן תלויות בעובד או 30 יום מיום שעזב את המעסיק מרצונו.

            במקרה דנן, העותרת עזבה את המעסיק שעבדה אצלו בתחום הסיעוד כבר ב-6/05, מה גם שהנוהל קובע שהוא חל רק על עובדים שנתפסו כשהם מועסקים באותו תחום במסגרתו קיבלו אשרת עבודה בישראל (סעיף 19 (ב) לנוהל שמים סגורים) ובמקרה שבפני לא עסקה העותרת בתחום הסיעוד.

ב.         הטענות של העותרת שהיא עבדה בארץ אך ורק בתחום הסיעוד אצל מעסיקים שונים שהבטיחו לה שמעמדה יוסדר, לא מגובות בראיות כלשהן ואף לא בפירוט השמות של אותם מעסיקים.

            זאת ועוד, העותרת עצמה בפורטוקול מיום 5/9/05 בפני הממונה על ביקורת הגבולות (נספח מש/1 לתשובת המשיבים) הצהירה שהיא עובדת בעבודות מזדמנות שונות ללא מעסיק קבוע.

            לכן, אני דוחה את טענת העותרת שהיא עבדה בארץ אך ורק בתחום הסיעוד וכן את טענותיה שאי החוקיות של שהותה בישראל נובעת כתוצאה מהבטחות של מעסיקים שעבדה אצלם להסדיר את מעמדה, טענות שלא הוכחו כלל ועיקר.

ג.          אני דוחה גם את טענת העותרת שהמעסיקים אצלם עבדה הבטיחו לה להסדיר את מעמדה בארץ ולא עשו כן. ראשית, משדחיתי את טענת העותרת שהיא עסקה בעבודות בסיעוד יש לדחות גם את טענתה לגבי המעסיקים בתחום הסיעוד.

שנית, אני דוחה את היתממות העותרת ונסיונה להציג את עצמה כמי שלא יודעת שהיה עליה להסדיר את מעמדה במשרד הפנים והסתמכותה על ההבטחות של המעסיקים שיסדירו זאת.

            העותרת היתה בעלת נסיון לאחר שנעצרה ב-5/9/05 והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת.

            כך, בדיון ב-7/9/05 שנערך בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "ביה"ד למשמורת") באמצעות תרגום של עובדת סינית זרה אחרת (נספח מש/4א' לתשובת המשיבים), הובהר לעותרת שביהמ"ש ישקול את שחרורה ממשמורת לצורך הסדרת מעמדה באם יוכח בפניו כי קיים מעסיק בעל היתר המוכן להעסיקה.